המנגינה של המים: בוקר של שקט בנחל שניר

לפעמים, לא צריך להחתים דרכון כדי להרגיש שהשארנו את העולם מאחור. אחרי המסע ביוון, מצאתי את עצמי חוזרת אל הפינות המוכרות והאהובות של הצפון שלנו, וגילוי מחדש של נחל שניר הזכיר לי שסודות יפים נמצאים ממש מתחת לאף.

כשהטבע מתמלא מחדש.

מזג האוויר היה פשוט מושלם – מאותם ימים שבהם השמש מלטפת אבל האוויר נשאר קריר וצלול. הנחל היה מלא ועוצמתי, זרימת המים בין הסלעים יצרה מוזיקה שאי אפשר להלחין בשום אולפן. יש משהו במראה של נחלים מלאים שנותן תחושה של שפע והתחדשות, בדיוק מה שאנחנו צריכים כשאנחנו מחפשים קצת שקט לעצמנו.

לעצור ולהתבונן בפרטים הקטנים.

בטיול הזה, בניגוד לטיולים של פעם, לא מיהרתי לשום מקום. עצרתי להסתכל על עלה בודד שנח על סלע רטוב, על הענפים של העצים הגדולים שגוחנים מעל המים כאילו הם מנסים ללחוש להם סוד, ועל המפלים הקטנים שנוצרים בין האבנים.

הגיל הזה, 50, נותן לנו את הפריבילגיה לא רק "לעשות מסלול", אלא פשוט להיות. להרגיש את רסס המים על הפנים ולזכור שכל רגע כזה הוא מתנה.

צילמתי סרטון קצר של העלים היבשים לצד המים הזורמים, ומשהו במילים "Love your life" פשוט הרגיש נכון. זה המסר של הבלוג הזה ושל התקופה הזו בחיים: לאהוב את מה שיש, להעריך את הזרימה, ולדעת שתמיד יש עוד פינה נסתרת שמחכה רק לנו.